להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


שתף והזמן חברים
FacebookTwitter



פורום סיורים- הודעות אחרונות

iPhone Supported
אוחזה בסנסיניו - בן ציון ישראלי
בעת חזרות לטכס יום העצמאות בהר הרצל קרסה מערכת התאורה ופגעה בחיילים וחיילות שהתכוננו לטכס.
החיילת הילה בצלאלי מצאה את מותה ומספר חיילים נפצעו. במחשבה שהטכס ובכלל יום העצמאות נועד לכבד ולהוקיר בעיקר את אלה העומדים על המשמר לקיום מדינתנו ודווקא אלו הם אלו שנפגעו במשהו שבעצם היה לכבודם.
המקרה הזה הזכיר לי משום מה את אסון מעגן. חלק מהנספים באסון מעגן היו אלה שלכבודם ולזכר חבריהם ערכו את הטכס. אחד הניספים באסון שדווקא אינו קשור לצנחני היישוב שלכבודם נערך הטכס הוא בנציון ישראלי.
סיפורו של בן-ציון ישראלי טומן בתוכו את סיפורה של מדינת ישראל טרם היותה מדינה וכמובן סיפור שנותיה הראשונות. יש בסיפור הזה הכל, עליה וציונות, עבודה, חקלאות ולחימה, שליחויות סודיות באפריקה וטרגדיה רשלנית שהביאה למותו הפתאומי.
בן-ציון ישראלי הוא אחד מהאנשים עלומי השם שתרומתם הרבה למדינת ישראל הייתה כה רבה אך זכרם מועט. האיש שבצעירותו היה ממייסדי המדינה חזה בתקומת העם, שר עם רחל המשוררת, ערך מסעות רבים ומסוכנים אל ארצות אויב, נפגש עם קהילות נידחות שלא ראו יהודי מאירופה מימיהם, סייע בהעלאת יהודי המזרח וסיים את חייו באופן טראגי.
 
כיום ידוע לכל שאחד מענפיה החקלאיים של מדינת ישראל הוא ענף התמר. "ארץ זבת חלב ודבש" הדבש בפסוק זה הוא דבש התמר. התמר היה אחד מסמליה של ארץ ישראל עוד מתקופת התנ"ך. האקלים בארץ ובייחוד באיזורים החמים התאימו לגידול התמרים.
 
בספר בראשית מוזכר המקום חצצון תמר- כנראה מקום שגידלו בו תמרים. המקום הזה מזוהה עם איזור ים המלח- עין גדי. 
  וַיְהִי, בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ-שִׁנְעָר, אַרְיוֹךְ, מֶלֶךְ אֶלָּסָר; כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם, וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם.  ב עָשׂוּ מִלְחָמָה, אֶת-בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם, וְאֶת-בִּרְשַׁע, מֶלֶךְ עֲמֹרָה; שִׁנְאָב מֶלֶךְ אַדְמָה, וְשֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ צְבֹיִים, וּמֶלֶךְ בֶּלַע, הִיא-צֹעַר.  ג כָּל-אֵלֶּה, חָבְרוּ, אֶל-עֵמֶק, הַשִּׂדִּים:  הוּא, יָם הַמֶּלַח.  ד שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, עָבְדוּ אֶת-כְּדָרְלָעֹמֶר; וּשְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, מָרָדוּ.  ה וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּא כְדָרְלָעֹמֶר, וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיַּכּוּ אֶת-רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם, וְאֶת-הַזּוּזִים בְּהָם; וְאֵת, הָאֵימִים, בְּשָׁוֵה, קִרְיָתָיִם.  ו וְאֶת-הַחֹרִי, בְּהַרְרָם שֵׂעִיר, עַד אֵיל פָּארָן, אֲשֶׁר עַל-הַמִּדְבָּר.  ז וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל-עֵין מִשְׁפָּט, הִוא קָדֵשׁ, וַיַּכּוּ, אֶת-כָּל-שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי--וְגַם, אֶת-הָאֱמֹרִי, הַיֹּשֵׁב, בְּחַצְצֹן תָּמָר. 
 
אם הזיהוי כאן לא ודאי אז בספר דברי הימים מפורט :
א וַיְהִי אַחֲרֵי-כֵן בָּאוּ בְנֵי-מוֹאָב וּבְנֵי עַמּוֹן וְעִמָּהֶם מֵהָעַמּוֹנִים, עַל-יְהוֹשָׁפָט--לַמִּלְחָמָה.  ב וַיָּבֹאוּ, וַיַּגִּידוּ לִיהוֹשָׁפָט לֵאמֹר, בָּא עָלֶיךָ הָמוֹן רָב מֵעֵבֶר לַיָּם, מֵאֲרָם; וְהִנָּם בְּחַצְצוֹן תָּמָר, הִיא עֵין גֶּדִי. 
 
עין גדי היה מקום מצויין לחקלאות עוד בעת הקדומה. ידוע לנו על צמח האפרסמון שגידלו כאן בימי בית שני ומחירו הרקיע שחקים וכמובן שענף התמרים היה כאן באופן תדיר. גרעין תמר בן 3000 שנה שנמצא במצדה צומח היום בקיבוץ... ואולי נטעם פעם את טעם התמר המקראי.
 
2000 שנות גלות ייבשו את דקלי הארץ ותושבי הארץ לא השכילו לחדש את גידולי התמר בכל שנות שממונה. 
מי שהחזיר את ענף התמר לארץ היו הקרן הקיימת והמשרד הארץ ישראלי שייבאו חוטרים ממצרים ונטעו אותם סביב הכנרת. נסיון הבוסר הזה לא עלה יפה כיוון שלא הייתה יד מכוונת ולא היתה בארץ התנסות כלשהיא עם ענף התמר.
 
בעיה נוספת הייתה ששום מדינה לא הסכימה למכור חוטרים למדינה אחרת כיוון שהתמר היה מרכיב חשוב מאוד בכלכלת המדינה ואם היא מוכרת חוטרים היא יוצרת לעצמה מתחרים. אי לכך נאסר על הוצאת חוטרים מהמדינה וכמובן גם מעבר חוטרים בתוך המדינה היה סיפור מורכב, מה גם ששום מדינה ערבית לא ששה לסחור עם המדינה הציונית. 
במלחמת העולם הראשונה הצליחו האמריקאים "לקחת" מביסקרה בדרום אלג'ר אוניה עמוסת חוטרים מזן מצויין "דקלת נור". האוניה עשתה דרכה לקליפורניה וכיום ישנם שתי מקומות שמספקים תמר "דקלת נור" – אלג'יר וקליפורניה. גם בישראל ישנו תמר מזן "דקלת נור" בזכות בן-ציון כאשר לחץ על משרד החוץ לרכוש חוטרים מזן זה בקליפורניה, אך הכמות הייתה קטנה מאוד לטעמו.
 
 
בעיות אלו הקשו מאוד על ייבוא החוטרים והפכו את הפעילות הזו לפעילות מדינית חשאית שרבים במערכת הבטחון התנגדו לה. 
 
כאן נכנס לתמונה בן-ציון.
 
בנצי צ'רנומירסקי נולד באוקראינה ב-1887 ועלה לארץ בהיותו בן 19. הוא משנה את שמו לבן-ציון ישראלי ומתיישב בפתח תקוה, מתחתן והופך להיות פעיל במפעל ההתיישבותי בארץ ישראל בחסות המשרד הארץ ישראלי. הוא עומד בראש קבוצת "יחד"- קומנדו התיישבותי שתרם רבות להקמת התיישבויות חדשות וכיבוש העבודה. ב1913 הוא נקרא יחד עם קבוצתו להקים מחדש את קבוצת כנרת שעל ושם הוא מתגורר עם אשתו וילדיו.
 
כל מי שהכיר את ישראלי ידע שהוא משוגע לדבר אחד : החזרת התמר לארץ ישראל כבימי קדם. ישראלי חשב שענף חקלאות זה יכול להצליח ולשפר את מצב החקלאות בארץ. הוא חלם על "נוף התמר". אחד מחלומותיו היה לתמר את הערבה. אפשר לומר שישראלי היה הראשון שראה פוטנציאל גדול בחקלאות מצליחה באזור הערבה, תוך ניצול "חוסר המשאבים" שבאזור זה. "בכוח התמר לגאול את המדבר משממונו" טען, הוא תאר את הבדואי החי במרחבי המדבר ואין לו למחייתו דבר זולת התמרים. "הרי זה עץ מופלא !! אם תרצה ישמש לך במקום סוכר ולחם, ואם תרצה תוכל להכין מפריו מיץ טעים, לרוות את צמאונך. מכפות התמרים מתקין לו הבדואי את כליו, ואילו מקורות העץ הוא מקציע לו עמוד לאוהלו"
ישראלי ידע שניתן להשתמש בעץ התמר כולו לטובת האדם : פרותיו, סנסיניו וגזעו.
 
בן-ציון חקר ומצא שהזנים הטובים ביותר לשתילה בארץ נמצאים בעיראק. בתחילת שנות השלושים נסע בן-ציון לעיראק ובמחוז נידח מצא זן מצויין של תמרים. הוא הצליח "לקבל" ארבעה חוטרים. ישראלי מכניס את החוטרים לשק גדול כאשר משקל כל חוטר -20 ק"ג ואת השק מעמיס על גבו. כדי לא להתגלות ולעורר חשד צעד ברגל עם השק ובדרך לא דרך הצליח להבריח אותם לארץ. כאשר בדק ומצא שהזן טוב לגידול בארץ חזר לעיראק עם תקציב של 17 לירות מהמשרד הארץ ישראלי  ובעזרת יהודי מקומי רכש עוד 700 חוטרים העמיס אותם על ארבעה משאיות ויצא למסע ארוך ללבנון. בן-ציון ראה בשליחות הזאת שליחות קודש ולא פעם התבטא וטען שהבאת התמרים חשובה לא פחות מהבאת יהודים מאותם המקומות. שלושה משאיות הצליחו להגיע לארץ במבצע מורכב שאותו הוביל בן-ציון בעצמו. את החוטרים הללו נטע בכנרת וכיום אנו מכירים את המקום כ"גן רחל".
  
בן-ציון התאהב בתמרים של עיראק ופעל רבות בכדי לחזור ולהביא משם עוד חוטרים אך היישוב העברי היה חסר תקציבים לעניין זה. בשנים אלו פעל ישראלי לגיוס חיילים לבריגדה העברית. מספרים שהוא הסתובב בכל הארץ כפר כפר, מושבה מושבה, וקיבוץ קיבוץ, עמד ונשא דברים מעומק לבו וכך הצליח לגייס רבים. גם בפרס פעל בן-ציון לגיוס חיילים ולעיתים נשא את נאומו חוצב הלהבות בבימת בית כנסת מקומי באחת מעיירות פרס כאשר הוא לא מבין את השפה והיהודים אינם מבינים את נאומו הנלהב אך הדמעות זלגו מעיניהם של היהודים בשומעם את בן-ציון ישראלי.
  
עם קום המדינה חזר בן-ציון והיתדפק על דלתותיהם של מקבלי ההחלטות בכדי לשכנעם לצאת לעיראק ו"להביא" חוטרים. "הערבה רחבת ידיים וצריך להביא עשרות אלפי חוטרים". ראשי מערכת הבטחון התנגדו לשגעון הזה של ישראלי וטענו בצדק שזה לא מתאים לצאת למדינה שרק עתה נלחמה מולנו במלחמת השחרור ו"להשיג" שם מוצר יקר ערך שהמשטר העיראקי שומר עליו בקנאות.
  
בן-ציון לא אמר נואש הוא חיפש כל קשר שיכול לחבר אותו לעיראק.
בימים ההם פעלה מדינת ישראל באמצעות ה"מוסד" להעלאת יהודים מארצות ערב. המבצעים היו חשאיים ונעשו תוך סיכון גבוה. יהודים שנתפסו עונו ונכלאו ושליחי המוסד היו צריכים לפעול בחשאיות ובזהירות רבה. בן-ציון הכיר את הפעילות הזו וכן הוא הכיר את שליח המוסד בפרס יאני אבידוב. יאני אבידוב פעל בארצות ערב להעלאת יהודים מקהילות נידחות וכאשר בו-ציון בחר בו לא היה לו סיכוי לסרב.
בשנים אלו ישראל ופרס היו ביחסים דיפלומטיים ואף הייתה שם שגרירות.
בן-ציון הריץ מכתבים לאבידוב ושאל על אפשרות כניסה לעיראק שהיא מדינת אויב. אבידוב כתב לו שהסיכויים קלושים ובן-ציון כתב לו חזרה " אין דבר, נצליח, אני בא !!!"
בן-ציון עולה על מטוס ונוחת בטהראן ימים ספורים לפני חג הפסח. הוא יורד מהמטוס עם מזוודה קטנה אחוז תזזית, צעדיו מהירים כאילו הוא מאחר לאן שהוא. כאשר הוא מזהה את אבידוב הוא פונה אליו "הריני כאן, איפה התמרים ?" אבידוב שואל אותו מדוע מיהר לבוא לפני פסח והוא עונה לו את מה שענה לאשתו "אם יאני יכול להתגלגל בחג במרחקים, הרי אוכל גם אני ואהיה עמו."
בן-ציון מגיע לבית השגרירות ומיד משנה את פני המקום. הוא מנקה, מסדר, שותל דקלים בחצר, תולה תמונות ומחכה בקוצר רוח לתחילת המשימה שלו.
 
אבידוב, איש מוסד ותיק מציג בפני בן-ציון את הבעיות הבאות :
1. כניסת ישראלים לעיראק מסוכנת מאוד.
2. בן-ציון אינו דובר את השפה הערבית והשפות היחידות שהוא יכול לדבר הן עברית ומעט יידיש, כמו כן אופיו וגילו של בן-ציון לא מתאים לפעולות חשאיות.
3. חוטרים הם נכסי מדינה וקשה לרכוש אותם.
4. במידה ויצליחו לרכוש חוטרים צריך להשיג רשיונות ייצוא מפרס ואבידוב לא הצליח להשיג עד עתה אישור כזה. 
5. כיצד מובילים 30000 חוטרים למדינת ישראל בצורה חשאית.
בן-ציון לא מתרגש מהבעיות הללו ומאמין שפעולתם תצליח ללא ספק. הם פונים ליהודי עשיר בעל השפעה ומשיגים רשיון ייצוא מפרס וכעת רק צריך למצוא את "הסחורה". 
אבידוב ואנשי השגרירות מנסים לשכנע את בן-ציון להפעיל סוכן עיראקי על מנת לרכוש את החוטרים כיוון שיהיה מאוד קשה להכניס את בן-ציון לעיראק וכמובן איש בשנות השישים של חייו אינו יכול להסתכן בפעילויות מסוכנות בעורף האויב. בן-ציון מסרב בתוקף וטוען שרק הוא בלבד יבדוק את החוטרים ורק הוא יכול "למשש את הסחורה".
לאחר שהיה בידם רשיון ייצוא היו צריכים לחפש דרך להוביל את החוטרים לארץ. הם בודקים ומגיעים למסקנה שרק דרך הים ובעורמה ניתן יהיה להעביר את החוטרים לארץ. השניים יוצאים למסע לגבול עיראק פרס מרחק 2000 ק"מ מטהראן שם יש אוניות משא איטלקיות. הם לנים על גגות בתי מלון מעופשים, צועדים בחום של 50 מעלות ועוברים ביקורות שונות ומסוכנות. הם מתחזים לסוחרים ומסכמים בניהם שידברו רק יידיש ( אולי יחשבו שזה אנגלית ).
 
יום אחד סעדו במסעדה בעיר הנפט אבאדאן כאשר הם מתחזים לאילי נפט. במסעדה שלא ביקרו בה אירופאים בתקופה האחרונה לא היה משהו מכובד להציע לאורחים הנכבדים ולכן שלחו את המלצרים לתפוס מספר יונים באזור המסעדה והגישו אותם לאורחים "רמי המעלה".
 
הקשיים הרבים שמתעוררים אינם מרפים את רוחו של בן-ציון למרות שאבידוב כבר היה מיואש לגמרי. השניים התארחו אצל משפחות יהודים בכל מקום אליו הגיעו ובן-ציון הרביץ בהם ציונות. למרות שלא ידע את שפתם התעקש לנאום בפניהם בכל מקום בו היו מספר יהודים. הוא ניקה בתי כנסת מוזנחים ( לעיתים בשבת ממש לעיני הרב המשתאה ) לימד ילדים עברית ושיכנע יהודים רבים לעלות לארץ. היהודים הפרסים לא הבינו מהיכן נחת עליהם האיש המוזר אך בכל מקום אחיו הגיע הוא ריגש עד דמעות כל יהודי. השפה כבר לא הייתה מכשול עבורו הוא דיבר איתם ערבית עילגת, יידיש !!, ועברית. יאני אבידוב מספר שהיה זה נס שהצליחו להבין אותו.
בעיר הגבול חורמשאהר הוא פוגש בדרך נס מכר ותיק שהיה עמו בקשר 20 שנה קודם כאשר הביא לכנרת את החוטרים הראשונים מעיראק. בעזרתו הוא מצליח להביא חוטרים לדוגמא מעיראק. הערבי שמביא את החוטרים לדוגמא חוטף צעקות מבן-ציון בערבית עילגת על גילם הצעיר מידי של החוטרים ושולח אותו שוב להביא את מה שביקש. את בן-ציון אי אפשר לרמות.
 
המשך בקרוב...
 
סיורים. אתר הסיורים של ישראל.  siyurimisrael@gmail.com 052-5110616   
לייבסיטי - בניית אתרים