להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


שתף והזמן חברים
FacebookTwitter



פורום סיורים- הודעות אחרונות

iPhone Supported
פרשת טוביאנסקי
ב-30 ליוני 1948 יצא מאיר טוביאנסקי מביתו בירושלים ולא שב.
למחרת ב-1 ליולי 1948 יוצאים אחיו אשתו ובנו הקטן לחפש אותו. תחילה יצאו אל מקום עבודתו בחברת החשמל. שם הוא לא היה. נאמר להם שכבר אתמול הוא יצא ולא שב. אחיו היה אמור לפגוש אותו בתל אביב וכשזה בושש מלהגיע יצא לחפשו. 
משם הלכו לבסיס קטן של חיל האויר שם שירת כאיש הגנה. גם שם לא היה. הפנו אותה אל מושל ירושלים ואל משרדי שירות המודיעין של ההגנה. במשרדי שירות המודיעין התחמקו מהם ולא סיפרו להם דבר. 
 
שלושה ימים חיפשו את אבא וביום השלישי בעזרתו של עו"ד אשר לויצקי סיפרו להם את הנורא מכל."האיש אותו אתם מחפשים כבר לא בין החיים", האשה והילד בהלם טוטאלי, "מאיר היה בוגד. הוא לא יחזור. הוציאו אותו להורג."
המשפחה ההמומה חזרה הביתה. אין אבא, אין קבר, אבא בוגד.
העיתונים מדווחים שהוצא להורג הבוגד שבגללו טיווחו את ירושלים. מפרסמים את שמו. מאיר טוביאנסקי. אבא של הילד הקטן ובעלה של האשה האומללה.
 "איך יכול להיות ?" שואלת האישה "אם מאיר היה בוגד הייתי יודעת. מאיר אהב את המדינה, אהב את הצבא, שירת בהגנה, אם היה לו משהו נגד המדינה הייתי מרגישה. הוא היה פטריוט."
האשה רוצה פרטים. "מה קרה ? היה משפט ? היה לו עורך דין ? מי היה השופט שלו ? למה שפטו אותו במשפט שדה ? הוא לא היה לוחם ולא היוה סכנה לאף אדם."
 
בבית הספר של הילד, רק בן עשר, הילדים מעליבים, מקללים, מרביצים. "בן של בוגד"
המשפחה מנודה. המצב הכלכלי מחמיר והולך, הגיעו עד פת לחם.
 
האישה יחד עם עו"ד לויצקי פונים לבן גוריון והוא בגדולתו יש לומר לא מטייח, מבטיח לבדוק. 
 
בן גוריון נפגש עם גב' טוביאנסקי פונה לרמטכ"ל יעקב דורי וזה פותח חקירה.
 
ירושלים מחפשת בוגד
 בימים שאחרי הקמת המדינה ובעיצומה של מלחמת העצמאות הופגזה ירושלים במקומות אסטרטגיים כמו, שדות תעופה, בסיסים, ריכוזי נשק וחיילים. אנשי ההגנה היו בטוחים שיש מלשין שמכוון את הערבים אל המקומות הללו.
עובדי חברת החשמל היו בין החשודים הראשונים כיוון שלהם היו כתובות של כל האתרים האסטרטגיים והיה חשד גדול שמשם יוצאות הידיעות.
בש"י חשדו שמישהו מההגנה מעביר ידיעות לבריטים, עובדי חברת החשמל ואלו מעבירים את המידע למזרח העיר.
בש"י, בהגנה, וביישוב הלחץ היה גדול לתפוס את הבוגד. שיחת היום של תושבי ירושלים המופגזים הייתה - הבוגד המיסתורי.
 
טוביאנסקי עובד חברת החשמל בירושלים שעדיין נוהלה ע"י הבריטים נראה מוסר מסמך המכיל רשימת אתרים אסטרטגיים חשובים למנהל חברת החשמל בירושלים. בדיעבד הסתבר שטוביאנסקי ביקש לספק חשמל למקומות אלו גם כאשר מנתקים באופן יזום את החשמל מטעמי עומס ומחסור בחשמל.
עובד יהודי בחברת החשמל שלבטח שמע על הבוגד המסתורי ואולי נחקר אף הוא בעניין העביר את המידע לגורם שלישי וזה מסר את הידיעה לש"י.
העדות של עובד חברת החשמל לגבי המסמך שטוביאנסקי העביר סגרה את המעגל.
 
בנימין ג'בלי קצין המודיעין של הש"י קיבל לידיו את הרשימה ולאחר בדיקה הסתבר לו שיש דמיון רב בין הרשימה לבין האתרים המופגזים. ג'יבלי מעביר את החומר לאיסר בארי המכונה איסר הגדול-  ראש הש"י וזה מתייעץ עם היועץ המשפטי לממשלה גדעון האוזנר.
 
טוביאנסקי נעצר בתל אביב, נחקר במהירות ע"י בארי ,ג'יבלי, דוד קרון ואברהם קדרון והובא לבית ספר נטוש ששימש את הכבר הערבי בית ג'יז בקרבת חולדה.   ( קיבוץ הראל של היום ) 
הוא הוכנס לאחת הכיתות ומולו ישבו שלושה משופטיו המכובדים אותם אלו שחקרו אותו בבוקר.
עוד לפני תחילת המשפט זימן בארי כיתת חיילים מחטיבת הראל והורה להם לחפור בור ולהתכונן להוציא להורג אדם, פושע.
 
בשל ההכנות להוצאה להורג מאחר בארי להגיע למשפט.
המשפט היה מהיר. כמובן שטוביאנסקי "הודה" לדבריהם שמסר את המסמך ומיד נחרץ גורלו.  
מייד בתום המשפט לפנות ערב הוצא להורג מאיר טוביאנסקי מספר שעות בודדות לאחר שנתפס ונשפט. הוא נקבר במקום.
 
יש שופטים בירושלים
 מי היו שופטיו של טוביאנסקי ? האם נערך לו משפט צדק ? האם היה פצצה מתקתקת ? 
 
בראש צוות החקירה והמשפט עמד איסר בארי. נציץ לרגע על עברו שת השופט הרם.
 
נחשד ונחקר בעניין הריגתו של ידידיה סגל - פעיל אצ"ל שנחקר ע"י ההגנה ולמחרת נמצא מת ליד הכפר טירה.
הוא נתן הוראה לרצוח עלי קאסם - מודיע של הש"י בחשד שזה יעביר ידיעות לאוייב. - הודה והורשע.
הוא וחבריו בש"י עינו באכזריות את ג'ול אמסטר איש עסקים יהודי במשך 76 ימים, עקרו את ציפורניו וכיבו עליו סיגריות, כל זאת על רקע פוליטי.
הורשע בזיוף מסמכים בכדי להפליל את יריבו הפוליטי אבא חושי.
  
בעקבות פרשיות אלו הוא הודח מצהל.
 
בשלושת הפרשיות הללו פעל בארי באכזריות רבה.
 
השופט השני של טוביאנסקי היה בינימין גיבלי- לצד תרומתו הרבה לבטחון המדינה היה מעורב גיבלי בפרשת עסק הביש. גיבלי היה זה שגייס ותכנן את הפעילות השנויה במחלוקת במצרים. עד ליומו האחרון הבטיח לספר מי נתן את ההוראה לבצע את הפעילות הזו במצריים. 
 
השופט השלישי היה אברהם קדרון שלימים הודה שבארי שיכנע אותו שטוביאנסקי בוגד. קדרון הצטער על הפרשה הזו וטען שהיא גרמה לו להתמוטטות נפשית. קדרון הגיע עד לתפקיד מנכ"ל משרד החוץ.
 
השופט הרביעי היה דוד קרון שמעולם לא התחרט על מעשיו.
צריך להבין שלא מדובר בעידן המחתרות. כבר יותר משבועיים יש לנו מדינה עצמאית וריבונית, יש ראש ממשלה, שרים, בתי משפט ומשטרה, אך השופטים הללו, אם ניתן לכנותם כך לקחו על עצמם את החוק לידיים וביצעו את הפשע הזה בשם המדינה, הצבא ושירותי הבטחון.
הזיכוי, מאוחר מידי.
כאמור בן גוריון הורה לרמטכ"ל לחקור את הפרשה וזה הורה לפרקליט הצבאי אהרון חוטר ישי לנהל את החקירה.
הפרקליט הצבאי הראשי קבע שטוביאנסקי העביר אמנם מסמך שהוא בגדר סודי למנהל הבריטי אך עשה זאת בתום לב ובכוונה טובה לספק חשמל למקומות אלו. עוד קבע הפצ"ר שבאופן ודאי אין קשר בין הרשימה לבין הטיווח של העיר.
בעקבות מסקנותיו של הפצ"ר זיכה בן גוריון את טוביאנסקי מכל אשמה.
ב-1 ביולי 1949 בדיוק שנה לאחר שהסתובבה אלמנתו של טוביאנסקי עם בנה ברחבי ירושלים בחיפושים אחר בעלה, כתב לה  בן גוריון : "מאיר טוביאנסקי היה חף מפשע, ופסק הדין וביצועו הם טעות טראגית".
גופתו של טוביאנסקי הוצאה מבית ג'יז והועברה לקבורה בבית הקברות הזמני בגבעת רם. כשהוקם הר הרצל הועבר לשם עם יתר חללי ההגנה. על קברו נכתב : נהרג בשגגה.
 
חנינה לאחר...יום אחד בכלא.
בעניין שופטי טוביאנסקי הוחלט להעמיד לדין את בארי בלבד. היועץ המשפטי לממשלה החליט לצרף את פרשת טוביאנסקי לפרשת הערבי עלי קאסם.
בפרשת עלי קאסם ופרשת אמסטר הורשע בארי והומלץ לו לפרוש משירותו הצבאי.
בארי נעצר שוב בעניין טוביאנסקי והורשע בהריגה כמס שפתיים. הוא קיבל יום אחד בכלא ועוד באותו יום קיבל חנינה מויצמן.
 
מיותר לציין שלאחר מלחמת העצמאות נחשבו קציני צה"ל למורמים מעם - וככאלו שצריך לנהוג בהם בעדינות יתרה.
   
אני למד זאת מהחלטת השופטים :
 
 "בידענו את האיש שהועמד לפנינו לדין. איש שהקדיש את מיטב ימיו ומרצו להגנת עמו ושירתו במסירות, ובהעריכנו את הגינותו הרבה בבית המשפט. שקלנו את הדברים במאזני החוק והצדק, תוך ידיעה ברורה, שאף כי קבענו כוונת פשיעה במובנה של החוקה לא הייתה בלב הנאשם כל מזימת זדון. לא הייתה לו כל רצון להרע וכל מה שעשה, לא עשה אלא מתוך תפיסה מוטעית של חובות תפקידו באווירה של חרדה וזעם ... ברי לנו, שאותו מושב קצינים, אנשי ש"י, שחרץ את דינו של מאיר טוביאנסקי בערוב היום בבית ג'יז, לא ייתכן ששם בית דין ייקרא לו. אי אפשר שדמות אותו בית דין חובלני תישאר חרותה בתמונת בית משפט, שהיה רשאי לדון נפש מישראל. אי אפשר שאנו, בשבתינו כאן היום, כדי להוציא לאור משפט, נקבע ונאמר, כי מישהו, וכל שכן מפקד רב אחריות ורב מעלה, יכול היה לטעות ולחשוב, כי בי"ד זה חוקי הוא וטעותו מותרת. אם כך נקבע נחטא לאמת, לצדק ולדין. ועל כן אנו מוצאים את הנאשם חייב לפי כתב האשמה."
 
אלמנת הבוגד
 על הטור השביעי של נתן אלטרמן עוד ארחיב ביריעה אחרת, אך כאן אני מביא את טורו שפורסם ביולי 1949 בעיתון דבר.
 
 "אלמנת הבוגד... שנאבקה שנה שלמה לטיהור שמו של בעלה, אשר נידון למוות והוצא להורג ב-30 ביוני 1948 בעוון בגידה במולדת. בהודעה רשמית מיום 5 ביולי 1949 נמסר מטעם משרד הבטחון כי אחרי חקירה יסודית על ידי הפרקליט הצבאי גביית עדויות ועיון בכל חומר המשפט, התברר שמאיר טוביאנסקי היה חף מפשע"
 
ועכשיו כבר אפשר לגלות
 איך כשנים עשר ירח וירח
 נערך פה הקרב החותך גורלות-
עד אשר ישראל כרעה ברך !
 
היא כרעה, כי נצח אותה קבר בודד
 שפקדוהו רק שמש וסהר
 היא כרעה, כי נצחה אלמנת הבוגד...
ונצח היתום והנער.
 
וכיוון שהיום הלזה, חי האל,
אולי רם הוא מכפי שידענו,
יזכרו בו בית ג'יז... והאיש הנופל...
והדין הצבאי...ואנו.
 
 "תזכר נא מהות "המשפט המהיר"...
זהו שמו הנורא שניתן לו!
שם סותר את עצמו! שם ריקן ויהיר!
שם שאין משמעות ומובן לו!
 
ישמר נא זכרה של אותה "חקירה"
ושל "דעת קהל" מתערבלת
 השופטת כג'יפ בנסיעה-מהירה
 עם תיבת בלמים מקולקלת!
 
והאיש ייזכר. זה האיש הנדון
 שידע כי נקי הוא גווע,
אך ככלות כל תקווה הוא הצדיע ב"דום!
לכיתה שכיוונה את רוביה."
 
אז יצאה מול כולנו אישה המומה
 ותכרז מלחמה...
ותסיימנה!
אם ישנו אות תודה על שירות לאומה,
אין ראוי לו יותר ממנה!
 
מול ציבור ומדינה, בתוך בוז ואלות,
היא עמדה במלחמת השנים.
 ...ועכשיו, כאמור, כבר אפשר לגלות
 שכרעה ישראל אפיים!
 
הכבוד למדינה שהרכינה שילטה,
לא רבות כמותה תעשינה-
וכבוד (זאת נזכורה!) לראש ממשלתה
 שגזר : לעיני כל, מבעוד קרב נרשיענה.
 
חרף כל אסטרטגיה וכל שיקולים.
מבלי שהות, הוא ציווה אותה ברך לכרוע!
והיה זה אחד מימיו הגדולים,
הצורמים את אנשי המקצוע...
 
מהו עוז מדינות? מול ריבוא כידונים
 לעמוד לבלי סגת בשער,-
אך לרעוד ולכרוע מול יד אין אונים
 של אישה אלמנה ונער!
 
כאן המקום להזכיר את גדולתו של אלתרמן, שידע להוריש לנו את השיר "מגש הכסף"- השיר הפטריוטי על לוחמים נטולי שם שהגישו לנו את מדינת ישראת על מגש של כסף ולמולו כמעט על אותו משקל את גנותה של המדינה על טיפולה בפרשת טוביאנסקי.
 
סיורים. אתר הסיורים של ישראל.  siyurimisrael@gmail.com 052-5110616   
לייבסיטי - בניית אתרים