להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


שתף והזמן חברים
FacebookTwitter



פורום סיורים- הודעות אחרונות

iPhone Supported
תל לכיש
מצדה של השפלה.
 
אחד המקומות המרתקים ביותר באתרי ישראל הוא האתר : תל לכיש.
האתר הזה אהוב עליי במיוחד ובכל פעם שאני מבקר בו אני מתרגש מחדש אולי יותר מביקור במצדה.
 
בדרך כלל אני לא אוהב להשוות בין אתרים, להוריד מחשיבותו של זה וההיפך, אבל האתר לכיש בחשיבותו להיסטוריה ולמורשת היהודית עולה עשרות מונים על מצדה, קיסריה העתיקה, תל מגידו ועוד רבים וטובים אחרים. יפתיע אתכם שאזכיר כאן שהרבה אין מה לראות באתר. התל דל מאוד בממצאים ארכיאולוגיים ביחס לאתרים אחרים, הממצאים החשובים שכן נמצאו באתר כבר לא שם והאתר לא מקבל עדיפות לאומית כמו אתרים אחרים. אז מה כל כך מיוחד באתר הזה ?.
 
אם כן האתר הזה נושא המון סיפורים. החל מהתקופה הפרה היסטורית ועד העת החדשה טרם הקמתה של מדינת ישראל.
בסיפורים הללו מעורבים אישים מהתנ"ך, מלכים ושליטים מהעת העתיקה, מכתבים מעוררי מחלוקת, סוללת מצור העתיקה בעולם, רצח של ארכיאולוג ידוע וגם בני בגין אחד.
 
הסיפור המרתק והמעניין מכולם הוא סיפור תנכי ידוע שמתרחש דווקא בירושלים אבל חלקו העיקרי והעצוב של הסיפור הזה התרחש דווקא כאן - בלכיש.
זה קרה לפני 2713 שנים- בשנת 701 לפני הספירה. התקופה- בית ראשון. בירושלים שולט ביד רמה  המלך חזקיהו. באיזור שולט סנחריב מלך אשור האימפריה הגדולה והחזקה. ממלכת ישראל מעלה מיסים  לאשור. מצרים היא הממלכה השניה בגודלה וקיימת יריבות בין שתי הממלכות הללו.
חזקיהו עושה יד אחת עם המצרים ומחליט למרוד במלך אשור. מרד משמעותו הפסקת העלאת המיסים למלך השולט באיזור ואכן חזקיהו מפסיק לשלם את המיסים לסנחריב.
המלך סנחריב יוצא למסע ענישה כנגד המורדים, בהם ממלכת ישראל. כ-20 שנה קודם הגלו האשורים את ממלכת ישראל וכעת הם יוצאים כנגד ממלכת יהודה. האשורים נכנסים בסערה לשטח ממלכת יהודה, כובשים ומשמידים ערים רבות.
המטרה של סנחריב היא - ירושלים והוא מקים מצור על בירת ממלכת יהודה. חזקיהו מתאכזב מאוד לגלות שמצרים לא באה לעזרתו.
 
בספר מלכים ב' פרק יח מספר לנו המקרא על המצור הזה.
 
וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּה, עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ-אַשּׁוּר עַל כָּל-עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת--וַיִּתְפְּשֵׂם.  וַיִּשְׁלַח חִזְקִיָּה מֶלֶךְ-יְהוּדָה אֶל-מֶלֶךְ-אַשּׁוּר לָכִישָׁה לֵאמֹר חָטָאתִי, שׁוּב מֵעָלַי--אֵת אֲשֶׁר-תִּתֵּן עָלַי, אֶשָּׂא; וַיָּשֶׂם מֶלֶךְ-אַשּׁוּר עַל-חִזְקִיָּה מֶלֶךְ-יְהוּדָה, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כִּכַּר-כֶּסֶף, וּשְׁלֹשִׁים, כִּכַּר זָהָב. וַיִּתֵּן, חִזְקִיָּה, אֶת-כָּל-הַכֶּסֶף, הַנִּמְצָא בֵית-יְהוָה; וּבְאֹצְרוֹת, בֵּית הַמֶּלֶךְ.   בָּעֵת הַהִיא, קִצַּץ חִזְקִיָּה אֶת-דַּלְתוֹת הֵיכַל יְהוָה וְאֶת-הָאֹמְנוֹת, אֲשֶׁר צִפָּה, חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה; וַיִּתְּנֵם, לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר.....
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַבְשָׁקֵה, אִמְרוּ-נָא אֶל-חִזְקִיָּהוּ:  כֹּה-אָמַר הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל, מֶלֶךְ אַשּׁוּר, מָה הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה, אֲשֶׁר בָּטָחְתָּ.   אָמַרְתָּ, אַךְ-דְּבַר-שְׂפָתַיִם--עֵצָה וּגְבוּרָה, לַמִּלְחָמָה; עַתָּה עַל-מִי בָטַחְתָּ, כִּי מָרַדְתָּ בִּי.   עַתָּה הִנֵּה בָטַחְתָּ לְּךָ עַל-מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה, עַל-מִצְרַיִם, אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו, וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ; כֵּן פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, לְכָל-הַבֹּטְחִים עָלָיו.
וַיָּבֹא אֶלְיָקִים בֶּן-חִלְקִיָּה אֲשֶׁר-עַל-הַבַּיִת וְשֶׁבְנָא הַסֹּפֵר וְיוֹאָח בֶּן-אָסָף הַמַּזְכִּיר, אֶל-חִזְקִיָּהוּ--קְרוּעֵי בְגָדִים; וַיַּגִּדוּ לוֹ, דִּבְרֵי רַבְשָׁקֵה.
וַיְהִי, כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ, וַיִּקְרַע, אֶת-בְּגָדָיו; וַיִּתְכַּס בַּשָּׂק, וַיָּבֹא בֵּית יְהוָה.   וַיִּשְׁלַח אֶת-אֶלְיָקִים אֲשֶׁר-עַל-הַבַּיִת וְשֶׁבְנָא הַסֹּפֵר, וְאֵת זִקְנֵי הַכֹּהֲנִים, מִתְכַּסִּים, בַּשַּׂקִּים--אֶל-יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא, בֶּן-אָמוֹץ.
 
ספר מלכים מספר לנו שחזקיהו מאוד מפחד ורואה שמצרים כבר לא תבוא לעזרתו. הוא מתנצל, משלם הרבה כסף ומבקש מסנחריב להסיר את המצור. סנחריב לוקח את הכסף אבל לא עוזב את המקום, הוא רוצה את ירושלים, הוא רוצה את חזקיהו בעצמו, כנראה להרוג אותו או לשבות אותו כנהוג בעת העתיקה. סנחריב מטיל מצור על ירושלים.
 
הסיפור בירושלים הוא סיפור ידוע. סנחריב שולח את רבשקה לירושלים ומנסה להכניע את העיר בדרכים דיפלומטיות. הוא מנסה לשכנע את שומרי העיר בשפה העברית לנטוש את משמרתם ולפתוח לו את שערי העיר. הוא מנסה להוריד את המורל של תושבי ירושלים. על פי התנ"ך חזקיהו פונה לנביא ישעיהו בן אמוץ ומקבל הבטחה שהעיר לא תיפול ואכן חיילי סנחריב מתים במגיפה גדולה מחוץ לשערי ירושלים והעיר ניצלת.
לָכֵן, כֹּה-אָמַר יְהוָה אֶל-מֶלֶךְ אַשּׁוּר, לֹא יָבֹא אֶל-הָעִיר הַזֹּאת, וְלֹא-יוֹרֶה שָׁם חֵץ; וְלֹא-יְקַדְּמֶנָּה מָגֵן, וְלֹא-יִשְׁפֹּךְ עָלֶיהָ סֹלְלָה.   בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר-יָבֹא, בָּהּ יָשׁוּב; וְאֶל-הָעִיר הַזֹּאת לֹא יָבֹא, נְאֻם-יְהוָה.   וְגַנּוֹתִי אֶל-הָעִיר הַזֹּאת, לְהוֹשִׁיעָהּ--לְמַעֲנִי, וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי.   וַיְהִי, בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְהוָה וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר, מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף; וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר, וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים.   וַיִּסַּע וַיֵּלֶךְ, וַיָּשָׁב סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ-אַשּׁוּר; וַיֵּשֶׁב, בְּנִינְוֵה.
 
כאשר מחליט חזקיהן למרוד בסנחריב הוא יודע שהוא נכנס למלחמה עם אויב חזק ואכזרי ולכן הוא מחליט לבצר את ירושלים ובונה חומות סביב האיזורים החדשים של העיר.
אחת מפעולות הביצור וההכנות למלחמה עם סנחריב השאירה לנו עדות ברורה ומרשימה הקיימת עד היום בירושלים- נקבת חזקריהו היא נקבת השילוח.
מעיין הגיחון, מקור המים העיקרי של ירושלים הוא מעיין מיוחד. פעם הוא שופע מים ופעם הוא מפסיק ומכאן שמו מעיין הגיחון. המעיין היה מבוצר עוד מתקופת היבוסים. רוב המים של המעיין הוכנסו לתוך העיר אך לעיתים היו עודפים שהוזרמו החוצה מהעיר באמת מים חיצונית. את המים הללו חזקיהו מעוניין להסתיר מהאויב ולכן הוא בונה אמת מים- ניקבה - מתחת לעיר אל בריכה בתחתית העיר. הניקבה הזו התגלתה בסוף המאה ה-19 עם כתובת נדירה של החוצבים, כתובת שנמצאת היום במוזיאון באיסטמבול שבתורקיה.

 
 
בספר דברי הימים יש עדות לבניית הניקבה :
 
אַחֲרֵי הַדְּבָרִים וְהָאֱמֶת הָאֵלֶּה, בָּא סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ-אַשּׁוּר; וַיָּבֹא בִיהוּדָה, וַיִּחַן עַל-הֶעָרִים הַבְּצֻרוֹת, וַיֹּאמֶר, לְבִקְעָם אֵלָיו. וַיַּרְא, יְחִזְקִיָּהוּ, כִּי-בָא, סַנְחֵרִיב; וּפָנָיו, לַמִּלְחָמָה עַל-יְרוּשָׁלִָם.  וַיִּוָּעַץ, עִם-שָׂרָיו וְגִבֹּרָיו, לִסְתּוֹם אֶת-מֵימֵי הָעֲיָנוֹת, אֲשֶׁר מִחוּץ לָעִיר; וַיַּעְזְרוּהוּ.  וַיִּקָּבְצוּ עַם-רָב--וַיִּסְתְּמוּ אֶת-כָּל-הַמַּעְיָנוֹת, וְאֶת-הַנַּחַל הַשּׁוֹטֵף בְּתוֹךְ-הָאָרֶץ לֵאמֹר:  לָמָּה יָבוֹאוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר, וּמָצְאוּ מַיִם רַבִּים.
 
ניקבת השילוח נמצאת בעיר דוד ומושכת מבקרים רבים.
בו בזמן שחזקיהו מבצר את ירושלים פולש סנחריב עם צבאו וקובע את מחנהו בלכיש.
 
אַחַר זֶה, שָׁלַח סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ-אַשּׁוּר עֲבָדָיו יְרוּשָׁלַיְמָה, וְהוּא עַל-לָכִישׁ, וְכָל-מֶמְשַׁלְתּוֹ עִמּוֹ--עַל-יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, וְעַל-כָּל-יְהוּדָה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם לֵאמֹר.
 
שימו לב לפסוק הבא שמופיע במלכים בהקשר פרשה זו.
 
וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ-אַשּׁוּר אֶת-תַּרְתָּן וְאֶת-רַב-סָרִיס וְאֶת-רַבְשָׁקֵה מִן-לָכִישׁ אֶל-הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ, בְּחֵיל כָּבֵד--יְרוּשָׁלִָם; וַיַּעֲלוּ, וַיָּבֹאוּ יְרוּשָׁלִַם, וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה, אֲשֶׁר בִּמְסִלַּת שְׂדֵה כֹבֵס.
 
סנחריב שולח את חייליו לירושלים. מהיכן ? מלכיש. מכאן אנחנו למדים שמחנה הצבא של סנחריב היה בלכיש ולא בירושלים. אכן כך הדבר. מחנה סנחריב נמצא בעיר השניה בגודלה ובחשיבותה לירושלים, אם תרצו תל אביב של היום.
לכיש היא העיר הגדולה והחשובה ביותר בממלכת יהודה אחרי ירושלים. בעיר ישב חיל מצב ומושל מטעם המלך. העיר שימשה כנראה מחסום דרומי בפני תוקפים שיגיעו מדרום. על פי ממצאים ארכיאולוגיים לכיש הייתה עיר מבוצרת היטב וגדולה מאוד ביחס לערים בתקופת בית ראשון. שער העיר היה מבוצר היטב ודומה בצורתו ל"שערי שלמה" כמו בגזר מגידו וחצור אבל הרבה יותר גדול. על פי ממצאים מתוך העיר כנראה שחיל המצב שהיה כאן הכיל מרכבות וסוסים - כיאה לעיר חשובה מאוד.
הנביא מיכה בנבואתו על גלות שומרון ויהודה אומר :
 
רְתֹם הַמֶּרְכָּבָה לָרֶכֶשׁ, יוֹשֶׁבֶת לָכִישׁ; רֵאשִׁית חַטָּאת הִיא לְבַת-צִיּוֹן, כִּי-בָךְ נִמְצְאוּ פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל.
 
גם עובי החומות וגובהן מעיד על עיר אדירה וחשובה וכנראה שסנחריב חייב לכבוש את לכיש לפני שהוא עולה על ירושלים.
 
וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּה, עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ-אַשּׁוּר עַל כָּל-עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת--וַיִּתְפְּשֵׂם.
 
התנך מספר לנו על ההצלה של ירושלים עם הנס הגדול של חיילי סנחריב שמוכים במחלה ומתים באלפיהם אך שום מילה על מה שקרה בלכיש או בכל מקום אחר. התנך הוא מקור קדוש ותאולוגי ולא היסטורי ולכן סיפור ירושלים מאוד חשוב אך לכיש ? את מי זה מעניין מה קרה שם ?
 
היום אנחנו יודעים בדיוק מה קרה בלכיש. אנחנו יודעים לספר את הסיפור של לכיש בדיוק רב אף יותר ממה שקרה בירושלים. הכיצד ?
 
שנות הארבעים של המאה ה-19 באתר הארכיאולוגי נינווה- כיום ליד העיר מוסול העיראקית מוצא החוקר הבריטי הנודע  אוסטן הנרי לייארד את ארמון המלך סנחריב. – תגלית מרעישה וחשובה. ארמון זה כונה על ידי סנחריב "הארמון שאין שני לו". הממצאים החשובים ביותר שנמצאו בארמון היו עיטורי קירות הארמון. העיטורים הללו סיפרו סיפורים היסטוריים, תאריכים, מקומות ושמות. הלוחות הנדירים כנהוג אז נלקחים אחר כבוד לבריטניה הגדולה.
 
אחד התבליטים העיקריים שנמצאו בארמון המלך מספר את סיפור כיבוש העיר לכיש בשנת 701 לפני הספירה. תחילת המצור, בניית סוללה ענקית שתגיע לחומה, העלאת איל ניגוח והריסת החומה.
אם האירוע של כיבוש לכיש עיטר את ארמון המלך בנינווה כנראה שהוא היה מאוד משמעותי עבור מלך אשור וכנראה שלכיש הייתה עיר חשובה וגדולה.
 

מתוך התבליט : חיילי לכיש עם נשקם ומרכבותיהם מתחת לחומות העיר. שימו לב למגיני העיר שיורים חיצים ממעלה החומה. ניתן לראות בתבליט את עץ הדקל ועץ התאנה - צמחי ארץ יהודה וצמחים האופייניים לאיזור זה. בתבליטים מופיע גם הגפן. ( עינבי טלי מושב לכיש )
 

 המלך סנחריב יושב על כסאו ולפניו שבויי יהודה מתחננים על חייהם ונושאים מתנות למלך.
 

מתוך התבליט : חיילי סנחריב על הסוללה כמעט ומגיעים אל שער העיר. שימו לב לרכבי האשורים העשויים מעור. ברכב משמאל ישנו חייל אשורי עם כלי ארוך שנראה שהוא שופך מים על הרכב בכדי שלא יתלקח מחיצי המגינים היהודים.
 
 
בתבליטים הללו מתוארים לנו כל המהלכים של חיילי סנחריב וכן מהלכי המגינים, - שמן רותח על התוקפים, כדורי אש, חיצים וכדומה.
בתבליט נראים תושבי יהודה היוצאים לגלות ( השבויים ) ניתן ללמוד על לבושם של הגברים הנשים והילדים בתקופה זו.
חיילי סנחריב על פי התבליט מצויידים היטב ברכב עור מוגן שאף שופכים עליו מים כל הזמן בכדי שלא יבער וכך מצליחים להגיע על סוללת המצור שנבנתה עד לרגלי החומה.
 
על פי תיאורי התבליט שלווה בציורים וכתובות השמידו התוקפים את חיילי העיר והוציאו להורג אלפים רבים. בתבליט, כותב המלך סנחריב על המסע שלו לירושלים "ואשר לחזקיהו היהודי, אשר לא הביא את צווארו בעולי, על 46 עריו הבצורות שמתי מצור וכבשתי אותן על ידי סוללות עפר כבוש ששמתי עליהן... ואותו שמתי כציפור בכלוב בתוך ירושלים עיר ממלכתו."
הממצאים הארכיאולוגיים בלכיש מאמתים את סיפור התבליט לאשורו.
 
בשנות השלושים של המאה ה20 חפר בתל לכיש הארכיאולוג הבריטי- ג'ימס לסלי סטארקי. הוא מצא ממצאים רבים בהם מכתבים מתקופת חורבנה של העיר על ידי הבבלים, אך את סוללת האשורים הוא לא הצליח למצוא. הוא מתאר ערימה של שפכים שנערמה עם הזמן והוא מנסה לאתר את סוללת המצור האשורית.
 
החפירות נקטעו בפתאומיות ב10 בינואר 1938 עת חזר סטרקי מיום חפירות בלכיש לכיוון ירושלים על מנת להשתתף בטכס חנוכת מוזיאון רוקפלר. בדרך נרצח על ידי מרצחים ערבים.
סטרקי לא מצא בחפירות את סוללת המצור של סנחריב.
 
החל משנת 1973 ועד שנות ה90 התנהלו חפירות ארכיאולוגיות בתל לכיש ע"י ארכיאולוגים ישראלים בניהולו של דוד אוסישקין.
בתקופה זו יגאל ידין משמש כסגן ראש הממשלה. ידין, רמטכ"ל מלחמת השחרור, לוחם מהולל שלאחר שחרורו עסק בהיסטוריה ובארכיאולוגיה והיה בין הארכיאולוגים והחוקרים הגדולים בארץ.
ידין היה מעודכן בכל החפירות הארכיאולוגיות ברחבי הארץ ואף השתתף בחפירות רבות, את חלקן הוא ניהל ונחשב כבר מזל שזכה לגלות ממצאים רבים וחשובים כמו מגילות ים המלח, בית הכנסת במצדה ועוד...
 
בוקר אחד מגיע סגן ראש הממשלה ידין לביקור באתר החפירות תל לכיש ומשכנע את החופרים לנסות לחפור שפך גדול של עפר שלדעת החופרים נשפך והתמוטט עם השנים ממעלה התל. הטרקטוריסט שמגיע להסיר את כיסויי העפר העליונים נתקל בשפוכת של אבנים שעלולות להרוס את הכף העדינה של הטרקטור הקטן. בשלב זה מבינים כולם שזה הוא רגע היסטורי. נמצאה סוללת המצור האשורי המתוארת בתבליט לכיש. ההתרגשות גדולה והחפירות עולות מדרגה. מאוחר יותר נמצאים מתחת למפולת האבנים מאות ראשי חץ מברזל ונספרו מאות גולגלות אדם.
 
 

סוללת המצור כיום
 
כאן הסיפור מתבהר. תארוך הממצאים מוביל ישירות אל 701 לפני הספירה המצור של סנחריב על לכיש. סיפור תנכי שלא מפורט בתנך אבל מתגלה בדיוק רב על ידי ממצאים חוץ תנכיים ברורים ומרגשים.
 
כאשר הייתי בבריטיש מוזיאון הייתי חייב לראות את התבליטים המקוריים שמוצגים שם אחר כבוד בקומת הכניסה. לוחות בני כמעט 3000 שנה עם סיפור נפילת לכיש.



סיורים. אתר הסיורים של ישראל.  siyurimisrael@gmail.com 052-5110616   
לייבסיטי - בניית אתרים